מדוע אנחנו חושבים שמשחקים נועדו רק לילדים, ומי בדיוק החליט שהזכות לשחק פוקעת ביום שבו התגייסנו או התחלנו לעבוד? בעולם החדשנות של היום, מגמת הגיימיפיקציה (משחוק) שוטפת אותנו כמו צונאמי, והגיע הזמן לנרמל אותה גם כשמדובר בגיל השלישי, בדיוק כפי שנרמלה הקורונה את העבודה מהבית או כפי שנרמלנו בעבר את ההליכה לטיפול פסיכולוגי. הנתונים מראים שלאדם הבוגר כיום יש בממוצע כ-5.5 שעות פנאי ביום - כמעט פי שניים משעתיים וחצי הפנאי שהיו לאדם בוגר בשנות ה-60 - מה שמשאיר לנו מרחב אדיר להכניס את המשחק בחזרה לשגרה שלנו ככלי משנה חיים.
הזדקנות כ"עליית רמה": לשנות את חוקי המשחק
במקום להסתכל על ההזדקנות מבעד לעדשה מיושנת של נסיגה, בעיה או מגבלה שיש לפתור, גישת החדשנות המשחקית מזמינה אותנו לראות בה "עליית רמה" ואתגר חדש. תחשבו על זה במונחים של חוויית משתמש: מגבלות הגיל הן לא קירות שחוסמים אותנו, אלא פשוט "חוקי משחק חדשים" שנועדו לאלץ אותנו להיות יצירתיים יותר ולפתח אסטרטגיות שונות כדי להשיג את אותן תוצאות. הסוד הגדול של החדשנות האנושית טמון ביכולת ההסתגלות שלנו, והסתגלות, בסופו של דבר, איננה התפשרות אלא אסטרטגיית הניצחון האולטימטיבית שלנו.
שחקן מספר שתיים: התרופה המפתיעה למגפת הבדידות
מבחינה בריאותית וקוגניטיבית, הערך של המשחק מטורף: משחקים באמת שומרים עלינו צעירים, מעניקים לנו קואורדינציה, משפרים את הזיכרון, המוטוריקה, העצמאות ומצב הרוח. אך פריצת הדרך האמיתית כאן היא המאבק במגיפה השקופה של הגיל השלישי - הבדידות. הידעתם שבדידות מהווה גורם סיכון ששורף את הגוף ממש כמו עישון של 15 סיגריות ביום? בעוד שהאנושות משקיעה מיליארדים בתרופות ובמכשירי כושר מתקדמים, התרופה החזקה והיעילה ביותר לאריכות ימים היא פשוט לדאוג שיהיה "שחקן מספר שתיים" שישחק לצידנו.
להפוך את הכיף לתחמושת: סוד ה"זרימה" (Flow) והדדליין
הכוח המניע מאחורי הפסיכולוגיה של הגיימיפיקציה הוא היכולת להפוך את ההנאה שלנו לתחמושת של ממש ("to weaponize fun") כדי להתמודד עם אתגרים ולשמור על התמדה. כשאנחנו מצליחים לאזן במדויק בין רמת האתגר לרמת הכישרון שלנו, המוח נכנס למצב של אקסטזה או "Flow" (זרימה) - אותו טראנס שבו שעות נעלמות מבלי שנרגיש, ממש כפי שקורה כשאנחנו מתקדמים בשלבים של קנדי קראש או לומדים שפה חדשה בדואלינגו. אפילו הידיעה שזמן החיים שלנו מוגבל (ה"דדליין") אינה קללה אלא המשאב החזק ביותר שלנו; היא גורמת לנו להפסיק להיות פסיביים ולהשקיע את "נקודות החיים" שנשארו לנו בדברים שבאמת משנים – בבריאות, בלמידה ובקשרים.
לוחצים Play על החיים: מתחילים לשחק
בסופו של דבר, הכנסת עקרונות הגיימיפיקציה לחיים שלנו כצורת טיפול נועדה להעצים את הניצחונות הקטנים, לתת להם משמעות ולהזכיר לנו כמה כיף לנו להצליח. כדי לצלול לעומק הגישה המרתקת הזו, להבין איך היא משנה את כללי המשחק של תוחלת החיים, ואיך תוכלו ליישם זאת בעצמכם או עבור יקיריכם, צירפתי לכם ממש כאן למטה את ההרצאה המלאה של אלן פרל.
צפייה מהנה, וקדימה - תלחצו Play על החיים!
לאדם הבוגר היום יש כ-5.5 שעות פנאי ביום - מרחב אדיר להחזיר את המשחק לשגרה.
הזדקנות היא לא מגבלה אלא "עליית רמה" - חוקי משחק חדשים שדורשים יצירתיות.
בדידות שורפת את הגוף כמו 15 סיגריות ביום; "שחקן מספר שתיים" הוא תרופת אריכות הימים החזקה ביותר.
איזון בין אתגר ליכולת מכניס את המוח ל-Flow - המנוע של התמדה והנאה.
"הדדליין של החיים" אינו קללה - הוא הדלק שמניע אותנו להשקיע ב"נקודות החיים" שנותרו.
גיימיפיקציה (מישחוק) היא הרבה מעבר לטרנד - היא דרך חשיבה שמחזירה לנו את הזכות לשחק, ליהנות ולנצח גם בגיל השלישי. כל ניצחון קטן הוא נקודת חיים, כל קשר חדש הוא שחקן שמצטרף, וכל יום הוא שלב חדש שמחכה שנלחץ עליו Play. צפו בהרצאה המלאה של אלן פרל למטה - וקדימה, התחילו לשחק.